רגע לעצמי עם קרן
יש מחשבות שנכנסות לראש
ומתנהגות כאילו הן האמת.
“אני לא מספיק טובה.”
“אני שוב אכשל.”
“אני תמיד הורסת.”
אבל מחשבה…
היא רק מחשבה.
היא לא חוזה את העתיד,
והיא לא מגדירה מי אנחנו.
כלי קטן להיום
בפעם הבאה שעולה מחשבה שמכבידה עלייך,
הוסיפי לפניה את המשפט
“אני שמה לב שהמוח שלי מספר לי ש…”
פתאום זה נשמע אחרת, נכון?
במקום “אני לא אצליח.”
נסי לומר
“אני שמה לב שהמוח שלי מספר לי שלא אצליח.”
המרחק הקטן הזה
נותן מקום לבחור,
במקום להיסחף.
שאלה לדרך
איזו מחשבה חוזרת אצלך הכי הרבה,
ואולי הגיע הזמן להפסיק לקבל אותה כמובן מאליו?